תיקשור עם אלוהים בהנחיית קבוצות

המאמר הזה נולד מתוך קבוצה שהוזמנתי להנחות. זו היתה קבוצה דתית בעיקרה, והקבוצה היתה קבוצת מדיטציה.
כמו תמיד כשאני מנחה קבוצות, אני הולכת לאן שהרוח זורמת, ובאותה הפעם הרוח לקחה אותנו לפגוש את אלוהים.
למעשה, זה היה שיעור בתקשור, ובתור מתקשרת יכולתי להעביר אותם את השלבים השונים בדרך לשיחות עם אלוהים – כשכל אחד ניהל את השיחה שלו.
 

תקשור ואלוהים לא קשורים לדת

לדעתי כמתקשרת, אין שום קשר בין תקשור או בין אלוהים לבין הדת.
אפשר להיות דתיים או שומרי מצוות ובכלל לא להכיר את אלוהים. (ויש לי חברים כאלה)
אפשר להכיר את אלוהים ממש טוב, לנהל איתה יופי של שיחות, ולהיות איתה בקשר רציף, יומיומי אפילו, ובכלל לא לשמור מצוות. (ויש לי גם חברים כאלה)
הרעיון אינו השתייכות לקבוצה או לדת מסוימת, אלא תחילתה של חברות חדשה – עם מישהו שתמיד נמצא שם עבורנו, ותמיד אוהב אותנו באופן בלתי מותנה, מישהי שהיא התגלמות כל הטוב והאור, ויחד עם זאת -
החניכה לתקשור - פתיחתו של ערוץ תקשורת וידע חדש,  שהוא המקור לכל הידע כולו, שתמיד מוכן ויכול לעמוד שם לרשותנו כדי ללמד אותנו ולהנחות אותנו בדרך שתוביל אותנו לחיים המיטיבים ביותר עבור עצמנו ועבור אחרים.
 

תיקשור עם אלוהים

הדרך הכי פשוטה לתקשר עם אלוהים היא פשוט, לשבת במדיטציה.
יש כאלה שזה בא להם מיד – אבל גם הם בדרך כלל מתרגלים כבר שנים חיים מוסריים ומודעות עצמית. אצל רוב האנשים זה בא אחרי תקופה מסוימת של תרגול.
הנה לינק שמסביר איך עושים מדיטציה.
ובקיצור – מקפידים לשבת נוח, בגב זקוף, ולנשום!
ואז פשוט קוראים לו – 'אלוהים....' 'אלוהים....'
ומחכים לתשובה.
אפשר לקרוא לו בקול רם, או בלחש, או אפילו בלי קול, בלב.
 

 בושה: האויב הראשון של המתקשרת

 האויב הראשון בדרך לתקשור הוא הבושה – אנחנו נראים לעצמנו דבילים.
אז מה?
תמיד כשמשהו נראה לנו טפשי, השאלה הנכונה איננה 'האם זה באמת טפשי?' אלא – 'מה יש לי להפסיד?'
במקרה הזה – כלום.
פשוט, ממשיכים לקרוא לו.
אם אנחנו קוראים לו באמת, מתישהו נשמע את ה'כן'.
אולי גם אצלך, כמו בקבוצה, עולות התנגדויות שיש לנו מלפגוש את אלוהים, אבל זה כבר נושא אחר, שמגיע לו מאמר אחר...
ואז – כשאנחנו שומעים את ה'כן' מגיע האויב השני –
 

האויב הגדול של התיקשור עם אלוהים: הספק

 אם האויב הראשון בדרך לתקשור היה הבושה או הפחד מלהראות טפשי,
האויב השני הוא הספק – האויב השלישי והגדול ביותר של הבודהא.
כמו במקרה של הבושה, כדי להמשיך את התקשור, עדיף לא להכנס לויכוח הפנימי של 'האם זה נכון או לא', אלא פשוט לשים לב לשינויים שקורים בגוף כשאלוהים עונה לנו –
האם אנחנו יותר עירניים?
האם הנשימה שלנו יותר נינוחה?
האם אנחנו חווים רגשות עזים יותר?
 
גם אם עולה ספק, וגם כשידו של הספק על העליונה, כל מה שיש לנו לעשות, כבני אדם, הינו פשוט להמשיך ולתרגל. התשובות באות בהמשך הדרך, עם התירגול ועם הנסיון.
בינתיים פשוט צריך לאמר לספק "יכול להיות שאתה צודק, אבל כרגע אני בוחרת להמשיך ולתרגל, אפילו אם אולי זה לא נכון, וזה לא 'אלוהים' שעונה לי."
 

תיקשור עם אלוהים או עם הקול הפנימי

בקבוצה עלתה גם השאלה "איך נדע אם מי שענה זה אלוהים או הקול הפנימי?"
ונותר לי רק לצטט את אלוהים, שענתה למחברו של הספר "שיחות עם אלוהים": "הקול הפנימי שלך הינו אחת הדרכים האהובות עלי ביותר כדי לדבר איתך."
להיות מתקשרת זה להיות בקשר טוב וקרוב עם הקול הפנימי, ולזהות בו את קולה של אלוהים.
שוב, זה ממש לא משנה אם זה 'הקול הפנימי', 'אלוהים', או כל ערוץ תקשורת אחר.
כל זמן שאנחנו שומעים תשובה, מענה כלשהו לפניה שלנו, וכל זמן שהתשובה הזו נבונה, אוהבת, נדיבה ומלאת חמלה – סימן שאת מתקשרת מהמקום הנכון, עם הישות הנכונה.
 

איך הספק מפריע לתיקשור עם אלוהים

אני חוזרת לדון בנושא הספק – משום שהוא תמיד יהיה היריב העיקרי של המתקשרת המתחילה, ואנחנו נשוב ונפגוש אותו בכל 'סיבוב' בדרך המפותלת של צמיחה אישית והתפתחות רוחנית.
בכל סיבוב של הדרך נשוב ונשאל את עצמנו 'האם זה באמת כך?', 'האם כל זה כדאי לי?' הספק הוא ידידם הטוב של ההססנות ושל הקושי בקבלת החלטות.
ושוב – הדרך היחידה להתגבר על אותה הססנות היא להמשיך ולרגל, עד שהתמונה מתבהרת לנו, והספק נעלם מאליו.
 

אלוהים והמתקשרת

הדרכים בהן ניתן לחוות את נוכחותה של אלוהים הינן רבות ומגוונות, ולכל מתקשרת יש את הדרך שלה לחוש בנוכחותה של אלוהים.  
בכל פעם היא 'מרגישה' קצת אחרת, ויש גם שונות בין אנשים – יש אנשים שפשוט 'מרגישים' אותה, יש כאלה שיכולים לראות צבעים, אנרגיות, יש כאלה שאצלם החושים פתאום מאוד מתחדדים – כל אחד ואחת צריכים ללמוד לחוש את נוכחותה של אלוהים, כפי שהם חווים זאת.
 

להשתמש בתקשור עם אלוהים כדי להרגיש אהבה

אחד מהתרגילים שעשינו בקבוצה – ואולי אחד התרגילים החזקים שניתן לעשות בנוכחותה של אלוהים, הינו פשוט להרגיש אהובים.
זאת אולי החוויה שאנחנו הכי משתוקקים אליה – אם נשים לב לכמות הספרות והשירה העוסקת בהרגשה הזו, או בכמות הפרסומת שאמורה לעזור לנו להרגיש כך.
והנה, אפשר להגיע לזה מהר, חינם, ואפילו בקלות יחסית!!!
ולמרבה הפלא, בדרך כלל נגלה שהחוויה איננה נעימה.
כאשר מגיעים אליה לבסוף, זו החוויה הנעימה ביותר בעולם, אך בדרך כלל לפני שמגיעים אל החוויה הנקיה עוברים דרך הרבה 'לכלוך'.
ה'לכלוך' הזה יכול להחוות בדרכים שונות – כאבים בגוף, 'רעש' בראש, רגשות שונים שצפים ועולים, תחושות שונות, מוזרות או לא נעימות, או שסתם פתאום מרגישים ש'חייבים' לקום וללכת, לפתוח עיניים, לזוז, להפסיק את המדיטציה.
אך כשעוברים את ה'לכלוך' הזה מגיעים להרגשה נהדרת -
גם ברמה הפיזית – הגוף נינוח, הנשימה מענגת,
אך בעיקר ברמה הרגשית.
להיות מתקשרת עם אלוהים הוא מקום של אמת, ולכן גם מקום של בטחון גדול.
בנוכחותה של אלוהים אנחנו מרגישים אהובים עד בלי די, וכשבאמת מעזים לדבר איתה אנחנו לומדים להכיר בערכנו כבני אדם, ולראות שאנחנו חשובים לה, כל אחד ואחת מאתנו, גם כשאנחנו טיפשים, רעים או שקרנים.
נסו ותהנו...
 
להלל
© מיכל רון, מאי 2006